יום שני, 19 במאי 2014

עשרת הרגעים הבלתי נשכחים שקרו בשנה החולפת

איך שהזמן טס... החנות אוטוטו בת שנה (31/5)

לפני שאשכח אני רוצה לציין את עשרת הרגעים הבלתי נשכחים שקרו בשנה החולפת:

1. יום הפתיחה בפועל-יום שישי ה-31/5/13 (תאריך פלינדורמי מושלם) בקושי ישנתי בלילה (התרגשות+ נסיעה לנתב"ג להביא את חבר שלי שנחת בלילה שלפי פתיחת החנות) אבל התעקשתי לפתוח את החנות בכל זאת. היה לי חשוב לפתוח במאי ולא ביוני :)
החנות היתה מאורגנת ב-90%. עדיין היו ארגזים בכל מקום ולא כל הנישות היו מאוכלסות במוצרים.
הלקוחה הראשונה שלי קנתה מגנט "היום זה יום טוב" וניבאה את שעתיד לבוא :)
הגיעו חברים ומשפחה וכולם רצו להיות הלקוחות הראשונים שלי אבל הקדימו אותם :)
באותו יום צילמתי את כל מי שקנה והעלתי לדף הפייסבוק שכבר היה פעיל מבעוד מועד.

2. יום הפתיחה החגיגית- בדיוק חודשיים לאחר הפתיחה בפועל, ב-31/7/13 (שוב, תאריך פלינדורמי מושלם) ארגנתי אירוע פתיחה רשמי- עם להקת כלי נשיפה שהרימה את האירוע (אין כמו מוסיקה חיה), אוכל, ממתקים, בלונים וקצת בלה בלה שלי :)
היה אירוע מקסים ועד היום באים לקוחות שנכחו באירוע ומספרים לי שנהנו.

3. הגניבה הראשונה- פתאום זה הכה בי- לא כולם אנשים טובים. יש גם כאלה שנכנסים לחנות עם כוונות אחרות... התחלתי לפקוח עיניים ולמקם פריטים יקרים במקומות יותר קשים לגניבות. שמתי מנעולים על מגירות התצוגה ובעיקר הגברתי מודעות לעניין אצלי ואצל העובדות שלי. מאז הגניבה הראשונה היו מספר פריטים שנעלמו להם וגיליתי זאת בדיעבד... זה תמיד מבאס. במיוחד שמדובר בפריטים יקרים.

4. השטר המזויף הראשון (ובינתיים האחרון)- כל הסיטואציה היתה מוזרה ולכן הייתי בכוננות ספיגה! נכנס גבר לחנות ותוך כדי שיחה בנייד הוא בחר פריט, ביקש שלא אעטוף, הגיש לי שטר של 200 ש"ח ורצה ללכת כמה שיותר מהר. ישר קלטתי שהשטר מזויף. אמרתי לו והוא אמר שהרגע קיבל אותו והוא עכשיו יילך למי שנתן לו את השטר ויחזור. לא חזר ולא נעליים. שמחתי מאוד שלא נפלתי בפח והייתי עירנית.

5. הסלב הראשון שקנה בחנות- כמו ילדה בת 16 באמת התרגשתי כש XXXX XXXX נכנס לחנות :) בכל זאת, לא כל יום נכנס לחנות סלב בסדר גודל שלו. לא ביקשתי לצלם אותו והשתדלתי להתייחס באותו אופן שאני מתייחסת ללקוחות שלי.

6. צילמו אותי לכתבת וידאו לאתר כלכליסט TV :)  הודיעו לי באותו היום שבאים לצלם אותי ואת החנות- זה היה מאוד ספונטני אבל יצא מוצלח לדעתי :)

לצפיה בכתבת הוידאו










7. נכנסו בחור ובחורה לחנות ושמתי לב שהם כל הזמן זזים בצעדי ריקוד... קצת תחקרתי וגיליתי שהם רקדנים בלהקת הסווינג הנודדת של ירושלים :) פיניתי את האי מאמצע החנות, הם שמו מוסיקה וצילמנו סרטון בשיא הספונטניות - הרי התוצאה לפניכם:
https://www.facebook.com/photo.php?v=10151699394978188&set=vb.716518187&type=2&theater


8. אמא שלי עושה בייביסטר לחנות- שבועיים לאחר פתיחת החנות הגיע תאריך הטיסה שלנו לברלין. טיסה שהוזמנה חצי שנה לפני, להופעה של בון ג'ובי :) כשהזמנתי כרטיסים לא ידעתי בדיוק איפה אני אהיה ואם תהיה בכלל חנות... אמא שלי לקחה חופש מהעבודה ולקחה פיקוד על החנות, בכל זאת, היא הסבתא של החנות :) כשהגענו ארצה חיכו לי 4 דפים עם מסקנות ודברים שהיא ראתה (מה שרואים מכאן, לא רואים משם).


9. אבא שלי בא לבקר בחנות- אבא שלי גר בקרית שמונה. הכי רחוק שאפשר... לפתיחה הוא לא הגיע אבל באמצע אוגוסט סופסוף הוא הגיע בליווי אשתו+ אחי הקטן.




10. הרמפה היתה מהיום הראשון אבל הרגע בו החלטתי לכתוב על הרמפה "זאת הגישה חנות נגישה" הוא רגע מכונן. הכיתוב הזה עוצר אנשים וגורם להם אפילו לרגע קט לחשוב על נושא הנגישות. חלק מצלמים ומשתפים את חבריהם. אני הכי שמחה שאנשים בכסא גלגלים נכנסים כמו מלכים אליי לחנות ומרגישים כמו כולם. 



היו עוד המון רגעים בלתי נשכחים... לא את כולם כתבתי כאן. 

לילך